פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      להתראות פלצנות, שלום אהבה: הגברת הראשונה של הקולינריה בשרון

      משנה: לדנה הראל, הבעלים של "לולה וקובה", מעוז הסלבס בהוד השרון, היה ברור כבר מההתחלה שהיא עומדת לנהל בית כי אוכל טוב, היא יודעת, יש בהרבה מקומות. איך היא עשתה את זה? כיצד היא נוהגת באורחים המפורסמים שפוקדים את המסעדה דרך קבע? ראיון חם וטעים

      לולה קובה (יח"צ , רמי זרנגר)
      דנה הראל. "שפים, בעלי מסעדות, חברים - כולם אמרו לי לא לפתוח מסעדה" (צילום: רמי זרנגר)

      דנה הראל (43) הוזהרה לא פעם לפני שהחליטה להיכנס לעולם המסעדות האכזר. היא שמעה את האזהרות, הנהנה, והקימה מסעדה בהוד השרון. היא עשתה את זה מתוך אהבה לקולינריה ובעיקר מתוך אהבה לאנשים (שלא מביאים לה את הסעיף), שכן "לולה וקובה" מתהדרת בתרבות אירוח דקדקנית. זה הצליח לה. מנות השף הלא יומרניות, האווירה, העיצוב המוקפד והשירות הפכו את "לולה וקובה" למוקד עלייה לרגל. איך היא עשתה את זה? כיצד היא נוהגת באורחים המפורסמים שפוקדים את המסעדה דרך קבע? מה דעתה על אנשי הלפ-טופ שיושבים על קפה חמש שעות? איך מתמודדים עם לקוח חצוף, או עם מארחת מתנשאת? ולמה כל עובדי המסעדה מחויבים לברך את הלקוחות בשלום? תפסתי אותה לשיחה על קפה ומאפה, כדי להבין מה גרם לה להצליח כל כך יפה.

      "פתחתי את 'לולה וקובה' לפני שש וחצי שנים מתוך חלום שבער בי בגיל צעיר מאוד", היא אומרת, "בעברי למדתי קונדיטוריה ומטבח כתחביב, אהבתי את העולם הזה, וידעתי שיום אחד אעשה עם זה משהו. במשך תקופה ארוכה התמסרתי לאימהות, פרשתי כדי להיות עם הילדים, אבל כשהקטנה שלי גדלה החלטתי לפתוח את המסעדה. מצאתי חלל מהמם של מפעל אלומיניום ישן בהוד השרון ומיד ראיתי את המקום כביתי השני. אחרי שלושה חודשי תכנון, ושלושה חודשי ביצוע על טבלת אקסל דקדקנית, המסעדה קמה.

      "ב'לולה וקובה' למדתי מהלקוחות, מהספקים, מהאנשים שאני עובדת איתם. זו למידה מטורפת ומדהימה - ולא הייתי בוחרת אחרת. אני לא יודעת מה אעשה אחרי המסעדה. אני אשכרה מארחת במסעדה כמעט כל השבוע. אני פותחת את הדלת, מושיבה את הלקוחות, שואלת לקוחות חדשים מאיפה הם הגיעו, חוגגת איתם ימי הולדת, מנהלת סמול-טוק עם הקבועים, עונה באופן קבוע לטלפונים במסעדה ורושמת המון הערות תוך כדי השיחות. הדבר הכי כיפי במסעדה זו האפשרות המדהימה להכיר המון אנשים מכל מיני סוגים שאת פוגשת בכל מיני רגעים בחייהם: ילדים שגדלו, זוגות שהתגרשו וכן הלאה. במסעדה יש קהל מהמם, לא פלצני. אני גרה דקה נסיעה מהמסעדה וכשאני רואה במצלמה שהמקום מתמלא אני אומרת לבעלי 'סורי, ביי, לא נעים, האורחים מגיעים".

      לולה קובה (יח"צ , רמי זרנגר)
      הראל עם הבעל יואב ועם הילדים עלמה, ליבי ועומר. "מהשעה שתיים בצהריים הטלפון משרת רק אותי ואת הילדים. אם מצליחים לייצר את זה בעסק, זו איכות חיים מטורפת" (צילום: רמי זרנגר)

      את יכולה לזהות את הרגע שבו קיבלת את ההחלטה לפתוח מסעדה?

      "אני רק זוכרת שלא היה אחד שפרגן לרעיון הזה. שפים, בעלי מסעדות, חברים - כולם אמרו לי 'לא', אבל את יודעת, אמרו לי את זה גם על הילדה הראשונה".

      מה, לדעתך, מייחד את "לולה וקובה"?

      "אני תמיד אומרת לעובדים שלי שכולם עושים אוכל נהדר וכל המקומות יפים, אבל כאן אנחנו מנסים לייצר חום אנושי. יש לכך כל מיני כללים קטנים. למשל, כשלקוחות נכנסים בדלת, כל העובדים - ולא משנה מה הם עושים - חייבים לברך אותם לשלום. הלקוחות באים אלינו הביתה, אז זה מתחיל בשלום. כשהם הולכים יש מקהלה שלמה שמוציאה אותם לשלום ומברכת".

      ואיך באמת לא נופלים בעסק הזה? מה הסוד שלך?

      "קודם כל לקבל החלטה מהמקום הכי פרטי. לשים את כל קולות הרקע בצד - בין אם הם טובים או רעים. ללכת על זה רק אם זה בוער בך. אם יש התלבטות קלה - כנראה שלא. דבר שני זה להיות מחוברת למספרים ולנהל עסק על השקל - אבל על השקל ממש. כל הזמן צוחקים עליי שזה ככה אצלי כי אני תימנייה. מה לעשות? זו הדרך".

      לאתר מגזינה

      לאתר עיצוב