פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      כל מה שרציתם לדעת על חרדות (ולא העזתם לשאול)

      זה קורה גם בגלל הפייסבוק, האינסטוש ושאר הרשתות החברתיות: החרדה מרימה ראש בעידן הדיגיטלי, ופוגעת באיכות חיים. אז כיצד תתמודדו עם חרדת נטישה, פחד מקשר זוגי או הפחד "להחמיץ את החיים"?

      חרדה (ShutterStock)
      הרשתות החברתיות מציפות תופעות רבות ומגוונות של לחץ (צילום: ShutterStock)

      כמה טוב עשו לנו הרשתות החברתיות. עולם חדש מופלא של הכרויות, מידע וחוויות. מצד שני, בעידן המודרני של מרחבי הפייסבוק והאינסטוש, צפות ועולות תופעות רבות ומגוונות של לחץ - וגם של חרדה.

      הסיבה: בשל הימצאות הרשתות החברתיות בחיינו בכל רגע נתון, עומדות בפנינו אופציות רבות מספור - בזוגיות, בקריירה, בדייטים. הכל נראה לנו מידי, נגיש ונוצץ. התוצאה: אנו מתקשים להחליט במה לבחור, חוששים לקבל החלטה לא נכונה, ובעיקר להחמיץ הזדמנויות בתחומים שונים.
      ומאחר שאנו חיים בפנטזיה לפיה אנו יכולים לבחור את הזוגיות שלנו בדיוק כמו שבוחרים רהיט בקטלוג, מתקבלת עבורנו תמונת מציאות מעוותת.

      כך בדיוק נולדת החרדה: חרדה מקבלת החלטות, חרדה מהחמצה, חרדה ממערכת יחסים, ובקיצור - חרדה מכל דבר ומעצמנו. אז מהי חרדה? חרדה מוגדרת כמצב נפשי בו האדם חש באי שקט נפשי ופיזי ונמצא במצוקה או פחד ללא גורם מאיים בהווה. היכולת להילחם או לברוח נעלמת - ואנו קופאים.

      סוגי החרדה: מפאניקה ועד חוויית נטישה

      ניתן לציין מספר סוגי חרדה עיקריים:

      התקף פאניקה: מגיע ללא טריגר ידוע וכולל דופק מואץ, רעד בידיים, נשימה שטוחה, זיעה קרה.
      פוביה (פחד מאובייקט ספציפי), פחד מבעלי חיים, מג'וקים, ממקומות סגורים, מאירועים חברתיים ועוד.

      חרדה מוכללת: דאגנות המלווה את הסובלים ממנה ברוב שעות היממה. אין טריגר ספציפי. לרוב מקור החרדה המוכללת הוא באירוע שבו הייתה חוויית נטישה.

      הפרעה פוסט טראומטית (PTSD): מתעוררת כתוצאה מאירוע מסכן חיים שלי או של אדם מוכר. כתוצאה, ישנם פלשבקים, התקפי פאניקה, הימנעות, והתפרצויות זעם. אחד מתוך שמונה סובל מחרדה מסוג זה.

      ניתוק כחרדה: ניתוק מתעורר על מנת להגן על עצמי: למעשה, מפסיקים להרגיש. אצל אנשים מסוימים, במקום לחוש פחד - מתחילים לחוש ניתוק וריחוק. הניתוק עלול ליצור חוסר יכולת ליצירת קשרים אינטימיים ארוכי טווח, ולפעמים להפרדה בזוגיות בין משיכה לאהבה.

      חרדות של שנות ה-2000: אחת הבעיות בעולם המערבי, כאשר הערך של האדם תלוי כמעט אך ורק בהישגים שלנו (דבר לא נכון בעליל, אגב) הוא שנוצר סטרס (דחק) להיות הכי יפים, הכי מוצלחים, הכי חכמים, הכי מקובלים ואהובים. הבעיה היא שהמילה הכי/יותר טומנת בחובה השוואה למישהו או משהו אחר. כדאי לעיתים ללמוד קצת מהעולם המזרחי, בו קיימת האמונה שהערך של כל אדם באשר הוא - יהיה תמיד קבוע וגבוה. באופן זה, לא ניכנס לסטרס בשל עשיית יתר.

      פייסבוק (ShutterStock)
      אנו מתקשים להחליט במה לבחור, חוששים לקבל החלטה לא נכונה, ובעיקר להחמיץ הזדמנויות (צילום: ShutterStock)

      "לפספס את החיים"

      החרדות והבעיות הללו אף יצרו הגדרות מילוניות חדשות. כך למשל, מושגים כגון FOMO (חרדת החמצה, Fear of Missing Out) או FOBA (פחד להיות ממוצע, Fear of Being Average).

      אחת החרדות הנפוצות כיום בקרב בני נוער ומבוגרים צעירים בגילאי 20-30, הוא פחד מהחמצה. אנו חוששים להחמיץ את הדבר הטוב יותר, המסיבה הטובה יותר, החופשה הטובה יותר, בן/בת הזוג הטובים יותר - ומרוב תמונות והיצע נוצץ באינטרנט, איננו יודעים כיצד להחליט - ובסוף לא בוחרים במאומה. וכך, אנו מפספסים את החיים עצמם.

      חרדה זו היא בעצם תת-חרדה חברתית. כיום, מדברים על עד 70% מהסובלים מחרדה זו. ההוכחה הפשוטה - כמה זמן אנחנו יכולים להיות רגועים ללא הטלפון הנייד שלנו? הפרעה נוספת מכונה ROCD (Relationship obsessive-compulsive disorder), שהיא הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית של מערכות יחסים. גם במקרה זה, קיים הפחד להחמיץ את הקשר הזוגי האידיאלי, ואז מתחילה השאלה שלא נותנת מנוח: הוא אוהב אותי? הוא לא אוהב אותי? והשאלה: הוא האחד בשבילי? או לא?

      באופן זה, המחשבה המטרידה שלא נותנת מנוח יוצרת טקס בדיקה חוזר ונשנה של הקשר: בדיקה מול בן/בת הזוג, שאילת חברים מה הם חושבים, הסתכלות על מה עוד קיים בחוץ, ובעצם חוסר יכולת ליהנות מהעובדה שאתם נמצאים בקשר זוגי. כך צפה ועולה חרדת נטישה, ללא יכולת ליהנות מהרגע, מהווה הזוגי.

      אישה צועקת (ShutterStock)
      כשסובלים מטראומה יש פלשבקים, התפרצויות זעם, קשיי שינה ועוד (צילום: ShutterStock)

      כך תזהו ותטפלו בחרדה שלכם

      הסימנים הפיזיולוגים של החרדה פשוטים: דופק מואץ, נשימה שטוחה, זיעה קרה, בעיות מעיים, חולשה ועוד. קיים פחד גדול ורצון לברוח ולהימנע. או מאידך, ניתוק, ריחוק, והימנעות מקשר. בטראומה יש פלשבקים, התפרצויות זעם, קשיי שינה ועוד.

      אחרי הזיהוי, מגיע הטיפול: ראשית, יש לעשות עבודת גוף. קיימות שתי גישות לכך, וחשוב לבחון מה עוזר לכם באופן אישי. הגישה הראשונה מציעה פשוט להרגיע - לנשום נשימות עמוקות. לשתות לאט. לקרקע את עצמכם באמצעות לחץ על הברכיים או דריכת כף רגל אחת על השנייה. אפילו לנגוס בתפוח נגיסה חזקה ולמצוץ. עם ילדים ניתן להפריח בועות סבון ובכך ליצור נשימה עמוקה והסחת דעת.

      הגישה השנייה אומרת את ההיפך - להתנייע: במקום להילחם בגוף, יש ללכת איתו. הדופק מואץ? עכשיו יש לקפוץ במקום ולהאיץ את הדופק יותר. הנשימה שטוחה? יש לבצע פעילות שתגביר את הנשימה. הגישה הזו אומרת שלעיתים קל יותר להאיץ מאשר להאט - ומה שחשוב הוא שהמוח מקבל את המסר שאנו בשליטה.

      בטיפול ביומיום, יש לזהות אירוע מכונן שיצר אמונת ליבה שלילית - ולתרגל קשרים מיטיבים. מומלץ לבקש סיוע ממכרים ואהובים, לוודא שהעומס היומיומי אינו מרחיק אותנו מקשרים משמעותיים ולפנות זמן לקשר. ככל שתהיה לנו רשת תמיכה ענפה יותר, כך החרדה תתמעט, מאחר שבמקום חוויה חסרה של נטישה, נחוש חוויה מתקנת ומשלימה של נוכחות אוהבת.

      הכתבה נכתבה על ידי רונית חיימוב זילברמן, MSW עובדת סוציאלית ופסיכותרפיסטית, מייסדת המרכז לפסיכותרפיה אינטגרטיבית לטיפול בחרדות וטראומה.

      ליצירת קשר: Ronitsway@gmail.com