פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      הסדק שדרכו צבי גילת ייקח אתכם לחוויה הישראלית השלמה

      נופי הארץ מתמזגים בדרך ציורית, רהוטה ומרתקת עם המציאות הישראלית בספר הביכורים המפתיע של צבי גילת, "תמיד יישאר סדק". "אני לא סופר", טוען הטייל הוותיק והעיתונאי לשעבר, אבל הוא הכי כן. הוא לוקח המון סופרים בהליכה. וגם בכתיבה

      צבי גילת (יח"צ , רמי זרנגר)
      הסיפורים עמוסים במשמעויות, בפרספקטיבות, באמצעים אמנותיים ובתיאורים ברזולוציה גבוהה במיוחד של נופים ושל רגשות (צילום: רמי זרנגר)

      לקרוא, כפי שיודע כל מי שעשה זאת פעם או פעמיים בחייו, זה לטייל. לקרוא את קובץ הסיפורים של צבי גילת "תמיד יישאר סדק" (הוצאת הקיבוץ המאוחד) זה לקום ולהתהלך בארץ. אמנם בלי תרמיל ובלי מקל, אבל בליווי מורה דרך שבאמת יודע את הדרך. כלומר, לא רק מכיר את הדרך, אלא גם יודע איך היא מרגישה ומה היא גורמת למי שצועד בה לחוש.

      קצת קשה להאמין, אבל קובץ הסיפורים המפתיע הזה הוא התנסותו הראשונה של גילת בפרוזה. האיש ידוע בעיקר בתור טייל מקצועי, מומחה לשביל ישראל, מחבר מדריכי טיולים (בראשם מדריך מפה לשביל ישראל) ומתוקף היותו עיתונאי רב-תחומי (בין השאר, הוא היה כתב מדיני ב"חדשות" ז"ל ומבקר מסעדות פועלים ב"עכבר העיר"). עכשיו מתברר שבנוסף לכל אלה הוא גם סופר. כן, אף על פי שמדובר בספרו העלילתי הראשון, הוא ראוי לתואר הזה.

      "תמיד יישאר סדק" הוא מעין מדריך טיולים לחוויה הישראלית השלמה. הקו המשותף לכל הסיפורים שמופיעים בו - בנוסף לעובדה שכולם קשורים באופן כלשהו לחייו האמיתיים של גילת - הוא הדיאלוג, או הסימביוזה, שהם מציגים בין הנופים המקומיים למציאות שמתקיימת בתוכם. המרחב הפיזי מסונכרן עם מרחב החברתי כבר בשם הספר - "תמיד יישאר סדק": הסדק הגיאולוגי שעליו הוקמה מדינת ישראל - השבר הסורי-אפריקאי - תמיד יישאר (או לפחות עוד כמה מיליוני שנים), כשם שנראה שהסדקים הרבים בחברה הישראלית, הסדוקה מיסודו, תמיד יישארו.

      נדמה שסיפורי הביכורים של גילת יוצאים, כמעט כולם, מנקודת המוצא הזאת. הקשר ביניהם בא לידי ביטוי בעיסוק בדמויות ובנושאים לא "סגורים", כמו גם בטכניקת הכתיבה של גילת, שמטיילת בין לשון הווה לעבר וכמעט אף פעם לא מתעקשת על סגירת מעגל. כן, זה מעיד על היעדר היומרות של המחבר, אבל זה בהחלט לא חובבני: הסיפורים עמוסים במשמעויות, בפרספקטיבות, באמצעים אמנותיים ובתיאורים ברזולוציה גבוהה במיוחד של נופים ושל רגשות. ניכרת בהם גם יכולת מרשימה של גילת בבניית מתח. הקריאה בהם זורמת וכיפית, ובו בעת מעוררת מחשבה עמוקה.

      צבי גילת (יח"צ , רמי זרנגר)
      "תמיד יש איזה סדק בחיים, איזה שבר שממנו נכנס אור מסוים שדרכו אתה יכול לראות משהו אמיתי. הדברים אף פעם לא שלמים" (צילום: רמי זרנגר)

      הספר נפתח, באופן די צפוי מיצירה שעוסקת בשברים ישראליים, במלחמת יום הכיפורים וממשיך משם, לאו דווקא במסלול ליניארי, לסיפורים כל-ישראליים מחד ומאוד קטנים ואישיים מאידך. יש כאן בין השאר ערבים שגונבים אוטו, מנהל עבודה במסגרות שמזניח עובד נרקומן, אבא שכול, לחץ כלכלי, גידול סרטני ונגיעות קטנות אך מהותיות של שואה. וכן, זה מרתק כמו שזה נשמע.

      איך גילת הגיע לכל זה? לדבריו, בעיקר בעזרת היכולת שלו לתאר במילים את מה שרואות עיניו. דמיון, במקרה הזה, היה פחות קשור לעסק. "בכל אחד מהסיפורים יש גרעין מציאותי מאוד חזק", הוא אומר, "הגרעין הזה הגיע מחוויות שלי או מחוויות של אנשים אחרים - ומשם פיתחתי את זה. הדמיון שלי חלש. אני לא יכול ליצור סיפור יש מאין - אולי גם בגלל שאני עיתונאי. במובנים רבים, הסיפורים האלה הם סוג של פיצוי לעבודה העיתונאית שלי. שם, בעיתון, יש לך עובדות שאתה חייב לדבוק בהן, ואתה גם צריך להצליח לפתות את הקורא בזמן קצר מאוד. אין לך זמן לתאר התרחשויות מקבילות, רגשות, מחשבות, תחושות".

      המעבר מכתיבה עיתונאית לפרוזה היה קשה?

      "דווקא לא כל כך. פשוט הרגשתי פתאום צורך לכתוב משהו שהוא פחות כבול למסגרת. לנקות את עצמי מההתניות של העיתונאי ולהרחיק את עצמי מהמציאות העובדתית. כאן, בסיפורים, במקום תיאורים מפורטים של מה שקרה, אני נותן מציאות קצת בדויה, שמתאימה לצרכים שלי".

      מציאות סדוקה, אתה מתכוון.

      "כן, בדיוק. הרעיון של הסדק עובר כחוט השני בין הסיפורים האלה, שעוסקים
      בסדקים של החיים - וכן, תמיד יש איזה סדק בחיים, איזה שבר שממנו נכנס אור מסוים שדרכו אתה יכול לראות משהו אמיתי. הדברים אף פעם לא שלמים. אנחנו אוהבים דברים שלמים, כביכול, אבל הרבה פעמים הדברים שלמים דווקא בזה שיש להם שבר".

      דרך הסדקים בסיפורים שלך אפשר לראות, ולהרגיש, הרבה מאוד טיולים בארץ. אתה חושב שקיימת הזנה הדדית בין כתיבה לטיול?

      "תראה, אני לא יודע מה הביצה ומה התרנגולת, אבל, בלי להשתחצן, אני חושב שיש אצלי קשר טוב בין העין ליד. כלומר, אני רואה טוב ואני יודע לתאר את מה שאני רואה כך שניתן לחוות יותר מהתמונה. היום אני כבר לא מטייל יותר מדי, אבל כשאני מטייל אני נמצא באיזה מקום שבו אני לא חש רק את פרטי הנוף, אלא גם את השכבות ההיסטוריות של המקום, את האנשים שחיים בו ואת הריח שלו".

      לאתר מגזינה

      ספרו של צבי גילת "תמיד יישאר סדק" (יח"צ)
      "אני רואה טוב ואני יודע לתאר את מה שאני רואה כך שניתן לחוות יותר מהתמונה" (צילום: יח"צ)