פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      "אני לא מקופחת": אשת העסקים שיום אחד תייצג אתכם בכנסת

      הילדות באתיופיה עיצבה את אישיותה האמביציוזית והולוחמת. ימי הזוהר בדוגמנות הוסיפו לה גאווה וביטחון עצמי. המסעדה שפתחה בתל אביב לאחר שמאסה בעריכת דין הפכה לסיפור הצלחה. פאנטה פאדה-שלמה מגשימה את כל החלומות, ותמיד מתגאה בשורשיה. שיחה בלי בעיות קליטה

      פאנטה פאדה-שלמה (יח"צ , רמי זרנגר)
      "במבחן התוצאה הבנתי שאני כבולה ושהחלום להשפעה נדד מעולם המשפט לפוליטיקה". פאנטה פאדה-שלמה (צילום: רמי זרנגר)

      2013. פאנטה פאדה-שלמה מתייצבת בבנייני האומה בירושלים לטקס הענקת תעודות לבוגרי הפקולטות למשפטים. אמה יושבת בקהל, מזילה דמעות. החלומות של הסטודנטית המצטיינת מהמכללה בקריית אונו לא עוצרים במחלקה הפלילית של פרקליטות המדינה בירושלים, אליה התקבלה כמתמחה, כשאת בחינות הלשכה של עורכי הדין עברה במכה ראשונה. היא כבר תכננה את עשר השנים הבאות ודמיינה אצת עצמה, בסופן, בגלימת שופטת.

      2019. רישיון העו"ד של פאדה-שלמה מאופסן בדירה המרווחת שלה - חמישה חדרים בנחלת יצחק בתל אביב - לצד צילומי הזוהר מהשנים שבהן היתה אחת מהדוגמניות האתיופיות הראשונות בארץ. כיום, בגיל 35, כשהיא נשואה לערן, אמא לאמבר ויהונתן, פאדה-שלמה היא אשת עסקים, בעלת מסעדה אתיופית בכרם התימנים שלידה פתחה לאחרונה את "אמברו" - גלריה לאמנות אתיופית שבה אמנים ישראלים מציגים ומוכרים עבודת קש, קליעה וחרוזים.

      למה, בעצם, היא עזבה את המשפטים? "זה מורכב", היא אומרת, "כשהתחלתי ללמוד משפטים האמנתי שכל העולם מחכה לשינוי של פאנטה. ידעתי שאני רוצה לפעול למען שיפור חייהם של המוחלשים, להבהיר להם את הזכויות שלהם ולהשפיע בתוך המערכת, אבל החלומות התגלו כקשים להשגה. היכולת להשפיע במסגרות נוקשות קשה לביצוע. במבחן התוצאה הבנתי שאני כבולה ושהחלום להשפעה נדד מעולם המשפט לפוליטיקה. ברגע שבו אהיה מחוסנת כלכלית - ואני מאמינה שבכוחות עצמי אהיה אישה אמידה - אלך לפוליטיקה. חכי. בעוד עשור אהיה בקדמת הבמה כחברת כנסת משפיעה".

      פאנטה פאדה-שלמה (יח"צ , רמי זרנגר)
      מדוגמנית לעורכת דין ולאשת עסקים. פאנטה פאדה-שלמה (צילום: רמי זרנגר)

      אמה העניקה לה את השם פאנטה שפירושו "היא שלנו". האם, שהפכה לאלמנה צעירה כשבעלה הראשון נהרג בצבא, נישאה בשנית. שני ילדיה מהבעל הראשון נפטרו בכפר האתיופי, בגיל שנה וחצי ועשרה חודשים. "כשאמא שלי ילדה אותי - בת בכורה לה ולבעלה השני - היא נתנה לי שם סמלי עם תקווה", מספרת פאדה-שלמה, "הייתי בת 8 כשעלינו לישראל ואז כבר היו לי עוד חמישה אחים ואחיות".

      אמנם היא לא מרשה לעצמה להיעדר מהפגנות העדה האתיופית, אבל אף אחד לא יתפוס אותה שם עם זעם בעיניים, נושאת שלט שכתוב עליו "אני מקופחת". "אני לא אוהבת את אלה שצועקים 'אכלו לי שתו לי'. אנחנו גרים היום בדירה של 150 מ"ר בלי שקל עזרה. לא ההורים שלי ולא ההורים שלו יכלו לעזור לנו. עוד לפני שהתחתנו, כשערן ואני היינו חברים, קנינו דירה קטנה בשותפות וההשקעה בדירה הראשונה אפשרה לנו לעבור לדירה הגדולה שלנו. בעיניי, מאבק להצלחה כלכלית זה אתגר. מאז שהגעתי לתל אביב אני עובדת. גם בזמן לימודי המשפטים עבדתי בפר"ח ודגמנתי. כל חיי אני מחפשת אתגרים".

      העזיבה של המקצוע היתה מלווה במשבר?

      "ממש לא. העבודה עם המנטורים שלי בפרקליטות היתה מעניינת וכשגסיימתי את ההתמחות קיבלתי הצעות עבודה במשטרה ובשוק הפרטי, אבל כבר אז בערה בי התחושה שאני רוצה לשנות את התדמית של המגזר שלי ושאני רק צריכה למצוא כיוון נכון".

      פאנטה פאדה-שלמה ומשפחתה (באדיבות המצולמים)
      "אני לא אוהבת את אלה שצועקים 'אכלו לי שתו לי'. אנחנו גרים היום בדירה של 150 מ"ר בלי שקל עזרה". פאנטה פאדה-שלמה ומשפחתה (צילום: באדיבות המצולמים)

      מסעדות בישראל נפתחות ונסגרות בתדירות גבוהה, תוך שהן משאירות אחריהן ים של חובות. מאיפה השגת מימון ראשוני?

      "בעצמי בניתי תוכנית עסקית והלכתי לסניף בבנק הפועלים שבו יש לי חשבון מאז שאני מרוויחה כסף. ביקשתי וקיבלתי 350 אלף שקלים למימון המסעדה שפתחתי ברחוב מל"ן בכרם התימנים. 56 מטר. 50 מקומות. משהו לא גרנדיוזי. לא נתתי לפחד להוביל אותי. הייתי בטוחה בעצמי וחדורת מטרה. ב-1 בנובמבר 2016 פתחתי את המסעדה ואחרי שנה וחצי החזרתי את החובות.
      "האמת היא שקצת שיניתי את המסורת. בעדה שלנו אין מנות ראשונות, למשל, ואצלי יש. מנת הדגל היא האיג'רה - הלחם-הפיתה שלנו - ועל המצע הזה כל אחד מזמין מקדרות התבשילים. יש לנו בשרים, אבל הדגש הוא על צמחונות, בשילוב עם הטרנד הבריא".

      אמרת שאת חולמת להיות אישה אמידה. מה זה אומר?

      "אני לא חולמת להיות מיליונרית, אלא להיות בעלת חוסן כלכלי כדי שיהיו לי האמצעים לבלות עם משפחתי ולא לעבוד מבוקר עד לילה. כבר עכשיו מציעים לי למכור זיכיונות למסעדה - ואל תדאגי, אני עוד אהיה רשת. אני עוד אנגיש לכולם את התרבות האתיופית עם אוכל וסיפור. אני לא רוצה להראות את הפנים של המדוכאים בעדה. אני מציגה את הפנים של הנשים האמיצות שמשלבות ידיים ועושות שינוי. אני מהלכת בעולם כמו טווסה גאה. אני פורשת את מניפת נוצותיי וגאה בשורשים שלי. אני אתיופית גאה".

      לאתר מגזינה