פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      לקבל את האחר: אמרו "כן" לשילוב!

      תשובה לכל מי שיוצא נגד הכלת תלמידים עם צרכים מיוחדים במערכת החינוך הרגילה - מאמר דעה שחובה לקרוא

      לקבל את האחר: אמרו "כן" לשילוב!
      עמותת ית"ד

      בסרטון - כך משלבים בהצלחה! כפר הנוער אמי"ת בפתח תקוה עם ית"ד ושק"ל

      לפני הרבה שנים צפיתי בסרט מאוד מרגש שנקרא "ילדים שכאלה". בסרט מתוארת אמא אמריקאית שנולד לה תינוק עם תסמונת דאון. כולם סביבה אומרים לה לנטוש אותו. שיהיה לו הכי טוב במוסד כי יש שם רופאים ו"אנשי מקצוע" שיטפלו בו, והיא תמשיך את חייה. לסרט יש מוסר השכל חזק ואני ממליצה לכולם לצפות בו. במיוחד הייתי רוצה שבכירי הסתדרות המורים ייצפו בו. אולי באמצעות הסרט הם ילמדו שיעור על רגישות, חמלה ואמפתיה, מוסר וקבלה - ועוד כמה ערכים שהיינו מצפים שיגלו אנשי חינוך כאן בארץ.

      בימים אלה אנחנו עדים למתקפה חסרת תקדים של הסתדרות המורים וועדי הורים ארציים על השילוב של ילדים עם מוגבלויות או קשיים בבתי הספר. מהו אותו שילוב בעצם? למה כולם פתאום כל כך מתנגדים לו? האם זו באמת רק הרפורמה שמשרד החינוך יזם ועיגן בחקיקה לפני שנה? או אולי הרפורמה מעוררת פחדים קדמוניים שמושרשים בחברה שלנו נגד כל מי ששונה או אחר שנתפס כ"זר" שפולש לתוך הקבוצה השלטת, In Group - כפי שקרא לזה ד"ר קלייוור בספרו על מגמות החינוך של ילדים עם מוגבלות שכלית בארה"ב?

      שילוב - או בז'רגון המקצועי, הכלה מלאה (Full Inclusion) - הוא לא מושג חינוכי. זהו מושג אנושי-חברתי שמתייחס לכל אחד שחי בקהילה או בחברה כסוביקט ולא כאוביקט. לכולנו יש תכונות דומות ותכונות שונות. לא כולנו נראים אותו דבר ולא כולנו בעלי אותם כישורים. אין זה אומר שלחלק מאתנו לא מגיע לחיות במקום מסוים או ללמוד בזרם הכללי עם ילדי שכונתו. אין אדם שיש לו זכויות יתר והוא יכול להחליט על האחר שלו - לא יהיו את אותן זכויות!

      כשבהסתדרות המורים מכריזים שהם לא רוצים תלמידים עם מוגבלויות בכיתות בית הספר היסודי או בגני הילדים, הם מתייחסים לילדים עם מוגבלות כקבוצה נפרדת, out group, קבוצה נבדלת/זרה, והם מצהירים שאת הקבוצה הזו היא לא מוכנה לקבל בבתי הספר - ולא משנה כרגע מהי הסיבה. קושי של המורות להתמודד עם תלמידים מסוימים; תקציבים חסרים שלא זורמים לבתי הספר; חוסר ידע; שאלונים ארוכים ומעצבנים; או חוסר בתרפיסטים. כל אלה הרי הם תירוצים - שכן הם לא היו מעזים להשמיע את האמירות הללו מעל כל במה נגד עולים חדשים, נגד אוכלוסייה חרדית וכיוצא בזה.

      שילוב יתד (יח"צ , עמותת ית"ד)
      ככה משלבים בחוכמה (צילום: יחצ)

      מערכת החינוך לא קרסה

      חשוב שהציבור יכיר כמה נתונים מדויקים - תקציב החינוך המיוחד בישראל קפץ בעשור פי ארבעה. מ-1.7 מיליארד שקל ב-2005 ל-7.1 מיליארד שקל ב- 2018. חלק מהתקציב זרם לבתי הספר הרגילים לרכישת שירותי חינוך מיוחדים. חינוך מיוחד הוא שירות ולא מקום. תפיסה שכבר התקבלה על ידי הוועדה הציבורית בראשותה של השופטת דליה דורנר. כל בית ספר יכול לרכוש שירותי הדרכה, תרפיות, יועצי עיצוב התנהגות וקלינאיות כדי שצוות המורות או הגננות יצליח להתמודד עם מגוון רחב של תלמידים.

      חינוך הוא עניין גמיש - ניתן לבצע אותו בכל מיני דרכים. ניתן ללמד בקבוצות קטנות או בכיתות גדולות. ניתן להשתמש בשיטות מסורתיות של לוח וגיר או ליצור קבוצות התנסות קטנות (למידה דרך התנסות). יש בתי ספר לחינוך דמוקרטי, ויש קבוצות שלומדות ב"חיידר" עם מלמד. יש בתי ספר שמלמדים טבע וסביבה, יש בתי ספר שמחנכים לאומנויות - הרי הזרמים הם שונים ומגוונים ושיטות ההוראה מיושמות בהתאם. לכן, תלמידים שונים יכולים ללמוד בדרכים שונות בתוך אותה מערכת - גם במערכת החינוך הישראלית לצורך העניין.

      כאשר ילד נולד עם מגבלה למשפחה מסוימת, ויש לו הורים ואחים ושכנים, הוא אוטומטית משתייך לקהילה שבה הוא גדל. שהרי הוא לא נולד לעולם מיוחד, לעולם נפרד. אין שום הצדקה - לא חוקית, גם לא חינוכית ולא מוסרית - לשלוח אותו למקום אחר ולהפריד אותו מקהילת הילדים שבה הוא חי. סגרגציה = הפרדה. זהו מושג שהיה קיים בשנות ה- 60 נגד ילדים ממוצא אמריקאי-אפריקאי בארה"ב. גם נשים פעם לא יכלו לעבוד במקומות שבהם עבדו גברים או להצביע בבחירות הכלליות. ילדים נכים סבלו עשורים רבים מהפרדה. מחקרים שנעשו לאורך השנים, וגם מחקרו האחרון של פרופ' Thomas Heihir מאונ' הרווארד, הראו שההפרדה הזו איננה נכונה וגם לא מועילה. יש לכך הרבה סיבות רבות שלא אכנס אליהן כאן (ניתן לפנות אלינו ולקבל מאתנו את כל המחקרים).

      העולם המערבי יישר כבר מזמן קו עם חקיקה בנושא זה, וגם ישראל חתמה על אמנה בינלאומית, על הזכות לחינוך של אנשים בעלי מוגבלות בסביבה חינוכית רגילה (סעיף 24). כבר בשנת 1994 חתמו 94 מדינות בסלמנקה בספרד על כך שבתי הספר יתאימו את עצמם לילדים ולא ההפך (ילדים לא יותאמו לכל מיני סוגים של בתי ספר).

      מעניין לדעת ולהבין היכן היו בכירי הסתדרות המורים במהלך העשור האחרון? מדוע הם לא צעקו אז שצריך להכשיר את המורות? שצריך לקבל עוד תקציבים עבור ילדים משולבים? בשנת 2005 למדו בבתי הספר 67,000 תלמידים משולבים וב-2018 כבר למדו 158,000 ילדים במסגרות משלבות של החינוך הרגיל. אז כיצד המורות התמודדו איתם עד עתה? כל יום מורה אחרת התמוטטה? כל שנה המערכת קרסה? ודאי שלא!

      הנתונים מראים ש-40% מהילדים הללו הם עם מגבלה משמעותית - וכבר מביאים סל תקציבי אישי די רחב לגנים ולבתי הספר הרגילים. סל שכולל סייעת צמודה, טיפולים ממתי"א, הסעה מיוחדת; סיוע בחופשות. חלק אחר של הילדים כ-60% - אלו ילדים שרובם רגילים ומוכשרים, אך יש להם קשיי למידה או לקויות למידה; לעתים אף בעיות רגשיות או התנהגותיות. אלו לא ילדים מוגבלים. אלו תלמידים שזקוקים לעזרה נוספת במסגרות החינוך שלהם. כיום האגף לחינוך מיוחד נותן להם סל של כ-1.85 ש"ש (שעה מידי שבוע) של עזרה לימודית או אחרת; ואם מקבצים אותם בקבוצה קטנה של 5 ילדים, שיוצאת מהכיתה ללמוד נושא מסוים, אז יש איגום של שעות ומורה לחינוך מיוחד באה לעבוד איתם בחדר הסמוך לכיתה.

      פרק השילוב - פרק ד' 1 בחוק החינוך המיוחד עבר בכנסת כבר בנוב' 2002, ויושם בהדרגה באמצעות חוזרי המנכ"ל שיצאו ב-2004 ו-2005. האם כל התלמידים הללו יעזבו כעת את בתי הספר בעקבות המהומה שהסתדרות המורים הקימה בקרב אנשי חינוך? ובקרב ארגוני הורים מסוימים? והאם רק מורות לחינוך מיוחד יודעות לעבוד עם "ילדים שכאלה"? בוודאי שהתשובה היא לאו מוחלט. לא צריך להיות מורה לחינוך מיוחד כדי לשלב ילדים עם מגבלה בכיתות. יש לנו הרבה מורים, מורות וגננות טובים וטובות המסוגלים להתאים את שיטות ההוראה שלהם גם לילדים עם מגבלה; בעזרת תכנון נכון של פעילויות וסדר יום מוקפד, תוך קבלת הדרכה על כל סוג של מוגבלות, מאנשי מקצוע שמבינים בתחום.

      לצערי, נציגי הסתדרות המורים, נציגי ועדי ההורים הארציים ועוד כמה גופים אינטרסנטיים, מערבבים כביכול בין טובת הילדים לדעות הקדומות שלהם. חלקם מונעים ממניעים תקציביים ופשוט לא רוצים לוותר על העוגה התקציבית הגדולה שהם מקבלים כבר שנים. הם מתעלמים מעובדה אחת: גם לילדים - ובמיוחד לילדים עם מגבלה - יש זכויות אזרח. מותר להם לגדול וללמוד היכן שילדים רגילים לומדים. מותר להם לחוות את חוויות הילדות של העולם הרגיל. הם לא נולדו לעולם מיוחד! אין שום הוכחה מחקרית או אחרת שיהיה להם יותר טוב במסגרת מיוחדת - נהפוך הוא.

      מדינת ישראל חייבת לצעוד לקראת הכלה מלאה, כפי שעשו זאת מדינות באירופה כבר לפני 20 שנה ויותר. איטליה, ספרד, קנדה, אנגליה, סקנדינביה ועוד מדינות רבות. אף ילד שלנו לא ימתין עכשיו עשר שנים שהמערכת תכין את עצמה. המערכת תלמד להתמודד; תלמד ליישם שיטות הוראה אחרות. יצירתיות. מותאמות. תלמד להביא שירותי חינוך מיוחדים אל תוך בתי הספר, ותלמד לשתף פעולה גם עם ארגונים חברתיים שמבינים הכי טוב את הנושא. כי לשילוב ולהכלה יש השפעה מכרעת על חיי הילדים שלנו בטווח הרחוק - לכשיתבגרו. קהילה שמפרידה מתוכה אפילו יחיד אחד - היא איננה קהילה כלל! (המעוניינים - יכולים לפנות אלינו לקבל נתונים תקציביים ואחרים על מערכת החינוך).

      * הכותבת היא מקימת המרכז לחינוך ושילוב של עמותת ית"ד, יועצת חינוכית ובעלת תואר שני בחינוך (פיתוח תוכניות הדרכה).

      הקליקו כאן לדף הפייסבוק של עמותת ילדי תסמונת דאון בישראל