פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      כולל שינוי: דנה דבורין עברה למאחורי הקלעים - וזה מצויין לה

      דנה דבורין הייתה שם, עשתה את זה, הבינה שזה לא זה והמשיכה הלאה. היום, כשאת הריקנות שחשה בתור טאלנטית מחליף סיפוק אדיר מתרומה לקהילה ב"תיאטרון פלטפורמה", הדבר האחרון שהיא מתגעגעת אליו זה זמן אוויר. מהמם לה ככה, בצד

      דנה דבורין (רמי זרנגר)
      דנה דבורין (צילום: רמי זרנגר)

      לפני קצת יותר מחמש שנים דנה דבורין החליטה לשנות את העולם. היא התיישבה עם שותפתה קרן כהן-ישראלי ויחד הן יצרו את "תיאטרון פלטפורמה" - תיאטרון חברתי שמטרתו להוביל שינוי בקרב הקהילה. ליתר דיוק, תיאטרון למען נפגעות אלימות. "חשבנו איך אנחנו הופכות אישה כזאת למישהי שמגיעה לראיון עבודה ומסתכלת למראיין בעיניים", אומרת דבורין, "למישהי שמאמינה בעצמה, למישהי שהמקום של הקורבן והאשמה יוצא מתוך מעגל המחשבה שלה והיא רואה את החוזקות שלה ולא את החולשות שלה. לשגרירה שיכולה להשפיע על נשים אחרות".

      באמת איך?

      "בעזרת המודל. פנינו לעמותות והצגנו להן את הפרויקט, כשהוא היה בחיתוליו, וביקשנו שיפנו אלינו נשים שיש להן יכולת לעבור תהליך לא פשוט, שיש להן זיקה לאמנות ושיש להן ליווי וטיפול במקביל כי אנחנו לא גוף טיפולי. הם הפנו אלינו נשים שהפרויקט מתאים להן והן מתאימות לו. חשוב לנו שמי שעוברת את הפרויקט תחווה הצלחה. חשוב לבחור את הקבוצה הנכונה, בתמהיל הנכון. נשים שיכולות לתמוך זו בזו. המחזור הראשון הורכב מ- 15 נשים ובמחזור השני, הנוכחי, יש 18 נשים. לשמחתנו, כיום יש לנו גם עזרה ממשרד התרבות ומעמותת אסיטז' (הארגון הבינלאומי להצגות ילדים ונוער, מ"ג)".

      לאתר מגזינה

      דנה דבורין (רמי זרנגר)
      שינתה כיוון. דנה דבורין (צילום: רמי זרנגר)

      הנשים שמצטרפות ל"תיאטרון פלטפורמה" (עמותה ללא מטרות רווח) עוברות שלושה מסלולים במסגרת בית ספר למקצועות הבמה שפועל בין כתלי התיאטרון הקאמרי, שחיבק את הפרויקט. במשך שנה הן לומדות את מקצועות מאחורי הקלעים: מפיקות, מלבישות, תאורה, סאונד, מנהלות במה. "הן רוכשות כלים לגבולות ולהתמודדות דרך התיאטרון", אומרת דבורין, "זה מלמד אותן להרים ראש, להסתכל לאנשים בעיניים ולהבין מה הן שוות".

      במסלול השני הנשים מרימות הפקה מאחורי הקלעים עם אנשי מקצוע מהתיאטרון כחלק מהסטאז' שלהן - ומקבלות תשלום על עבודתן. המסלול השלישי הוא 'תיאטרון עדות" ובמסגרתו הנשים מעלות על הבמה את סיפורן האישי. "המטרה כאן היא למצוא את נקודות המשבר ולצמוח מהן. התהליך הזה לא סטרילי. את כל הזמן בהתמודדות. גם כשאת לא מדברת. את מחליטה איפה את בוחרת להיות ואיפה את לא רוצה להיות".

      לא קשה לשמוע את הסיפורים?

      "בשנה הראשונה הייתי בטלטלה מאוד קשה. הכל מאוד השפיע עלי. הייתי לוקחת את זה הביתה. היום אני במקום אחר כי אני יכולה - בכל מפגש עם הקהל, בכל שיעור ובכל הכשרה - להציל עוד ילדה מאונס. אלה נשים ממקומות מגוונים, בנות 20 עד 50, אבל כולן עם עבר של אלימות שהן לוקחות איתן לאורך חייהן".

      אז כן, דנה דבורין, הכוכבת היפהפייה והבלונדינית שפיזזה על מסך הטלוויזיה במשך שני עשורים, נמצאת כבר עשור מאחורי הקלעים. בגיל 34, אחרי שנולדה בתה עלמה, היא החליטה שהספיק לה מהבמה.

      ממה בדיוק נמאס לך שם?

      "נמאס לי להיות רק מבצעת שעושה את מה שאומרים לה. בא לי לברוא עולם, לייצר שינוי".

      דנה דבורין (רמי זרנגר)
      25 שנה יחד. דנה דבורין ואמיר פרי (צילום: באדיבות המצולמים)

      פריפריה זה קול

      היא בת 45, נשואה לאמיר פרי - בן 50, די ג'יי, מוזיקאי, חבר לשעבר בלהקת "פורטרט" - והיא הכל מבינה ואין בעיה. השניים, שמגישים יחד תוכנית בוקר ברדיו "מהות החיים", הורים לתמרי, בת 16, ולעלמה, בת 10, ומתגוררים בכפר סבא. כיום, פרי עוסק בעיקר במוזיקה לאפליקציות ולמשחקי מחשב, מנגן עם חברים (ביניהם רון רוזנפלד, סולן פורטרט) ומדג'ה ברחבי העולם.

      "כשאני מביימת יוצא לי לעבוד איתו ובכלל, אני תמיד מתייעצת איתו במוזיקה כי הוא אחד האנשים שהכי מבינים בתחום שלו. מד שני, המשיכה שלו היא לדברים יותר אלטרנטיביים ולכן יש דברים שפחות מתאים שנעשה ביחד".

      סביב מי הבית מסתובב?

      "כשאמיר ואני התחלנו לחיות ביחד הוא אמר 'את תעשי את הקריירה שלך ואני, מבחינתי, כמה שפחות'. אמיר אוהב לעשות את הדברים שהוא אוהב אבל גם מאוד אוהב לשבת בבית בסתלבט, עם הגיטרה שלו. מעולם לא היתה לנו בעיה עם חלוקת התפקידים, זה בטוח. אנחנו מאוד מסונכרנים. מאוד".

      הם ביחד כבר המון זמן. 25 שנה. מאז שדבורין היתה בת 18. "יש משברים, זה ברור", היא אומרת, "החיים מלאים במשברים, אבל אנחנו משמרים את האהבה. אנחנו בין הזוגות האלה שמצליחים לעשות את זה - ואני מאוד שמחה על כך. החיים מזמנים לך הרבה הרפתקאות, ריגושים, משברים והתמודדויות, אבל אם יש לך חברות אמיתית ואהבה גדולה אפשר להתגבר על הכל. אנחנו מבינים את זה. אמיר ואני צוות. זה גם מה שראיתי בבית, אגב: ההורים שלי נשואים 50 שנה, יש להם זוגיות מאוד משתפת והם, כמונו, סוג של צוות ומודל. זה הרבה מזל. את יכולה לקיים מערכת יחסים עם אהבה מאוד גדולה ועדיין לא לצלוח את הקשר, או להיות בחברות מאוד גדולה ולהילחם עליה וכן להצליח".

      מה לדעתך מבדיל אתכם מזוגות אחרים?

      "אצלי ואצל אמיר אין שגרה. בעיני, אחד הדברים ששוחקים זוגיות זה שגרה. אצלנו השגרה היא חוסר שגרה. זה יוצר הרבה אמנותיות ויצירה, כי העוגנים הם לא מלאכותיים. הם עוגנים רגשיים. את יודעת שאת יכולה לבוא לאמא או לאבא בכל שלב, בכל שעה, ולדבר. אני לא מלומדת בתחום, אבל יודעת את מה אני יכולה לתת לילדות שלי. כל אחד נותן את מה שהוא יודע. אני מקבלת השראה מהבנות שלי וקשובה כל הזמן לצרכים שלנו".

      דנה דבורין (רמי זרנגר)
      חיפשה את ההתמכרות הבאה. דנה דבורין (צילום: רמי זרנגר)

      אני טוטאלית

      דבורין היתה ילדה-כוכבת בלהקת "צעירי תל-אביב", למדה בבית הספר לאמנויות תלמה ילין, השתתפה בתכנית הטלוויזיה "תופסים ראש" ומאוחר יותר ב"לא כולל שירות". היה אז, כידוע, ערוץ אחד בטלוויזיה ודבורין, בלי שבכלל התכוונה, הפכה לכוכבת שלא יכולה ללכת ברחוב. בצבא היא שירתה כמפיקה ובמאית סרטי הדרכה בחיל האוויר וכשהשתחררה הנחתה בערוץ הילדים במשך שבע שנים, תוך כדי פסטיגלים, מחזות זמר ותפקידים ראשיים בהצגות ילדים ובתכניות טלוויזיה. למעשה, את כל העשור שבין 20 ל-30 היא העבירה בטלוויזיה.

      "אני לא רואה את העבודה שלי בטלוויזיה כהתמכרות - וגם אם חושבים שזו התמכרות, כל התמכרות מגיעה לשיא שלה", היא אומרת, "כשאני עושה משהו, אני מכורה לו. אני אדם מאוד טוטאלי. בטלוויזיה, כשזה הגיע למיצוי מסוים חיפשתי את ההתמכרות הבאה, את הריגוש הבא, את הדבר הבא שיכול להפרות אותי - וזה היה בימוי. מעבר אל מאחורי הקלעים".

      כיום, דבורין מביימת בתיאטרון המסחרי, הפרטי ובפרינג', ומנהלת שני פסטיבלים כבר יותר משמונה שנים. הראשון הוא "פסטיבל העת העתיקה", שמתקיים בעתיקות קיסריה: פסטיבל של הצגות היסטוריות שדבורין ביימה. הפסטיבל השני שהיא מנהלת הוא "פסטיבל חלום של תיאטרון", במסגרתו מתקיימת תחרות פרס הבמה להצגות ילדים ונוער של משרד התרבות ושל עמותת אסיטז'.

      דנה דבורין (רמי זרנגר)
      השגרה היא שאין שגרה. דנה דבורין והמשפחה (צילום: מהאלבום הפרטי)

      הפרויקט ההתנדבותי של "תיאטרון פלטפורמה", בכל אופן, הוא המרכזי בחייה. כשאני שואלת אותה למה היא עושה אותו , היא נזעקת. "איזו משמעות אחרת יש לי בחיים? להופיע בטלוויזיה ולהגיד שאני כוכבת? זו משמעות? אני רוצה לייצר שינוי, לעזור לאנשים, להציל אנשים. הייתי במקום של נוחות והרווחתי הרבה מאוד כסף. יכולתי לבחור להישאר שם, אבל בחרתי לתת את הנשמה שלי לקהילה ולייצר שינוי. המקום הזה הוא טוטאלי, הוא תשוקתי והוא בחירה של משמעות בחיים שלי. והחיים האלה הרבה יותר עמוקים מאשר סתם להיות בטלוויזיה".