פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      בנבנישתי בין-יבשתית: החיים של יערה בין תאילנד לישראל

      יערה בנבנישתי (30 וחצי) הסכימה לוותר על החמסינים, על הפקקים, על הצעקות, על יוקר המחיה ועל השחיתות כדי לגור עם בן זוגה בריזורט פרטי בתאילנד. לכו תבינו אותה. ראיון עם שחקנית מוכשרת ודוגמנית בינלאומית שיודעת לזהות חיים טובים כשהיא פוגשת בהם

      יערה בנבנישתי, שמלה בוטיק מיכל ומורן מגפיים זארה (יח"צ , רועי סרוסי)
      דוגמנית מבוקשת שהתגלתה בשנים האחרונות כשחקנית מחוננת. יערה בנבנישתי (צילום: רועי סרוסי)

      יש נשים שמקדישות את חייהן לקריירה, יש מי שמעדיפות להתמסר לחיי המשפחה, יש מי שמנסות לג'נגל בין השניים ויש את יערה בנבנישתי (30 וחצי) שחיה עם בן זוגה אור גרינבלום (שעימו התחתנה ב־2016, אחרי זוגיות של ארבע שנים) בריזורט משלהם בתאילנד ומתמקדת - בין טיסות לקמפיינים יוקרתיים, לצילומי מגזין ולאודישנים ברחבי העולם - במנוחה, בשלווה, בנופים קסומים ובחיבור לאני הפנימי שלה.

      זו, כמובן, רק אחת מבין 200 אלף סיבות לקנא בדוגמנית האדמונית והסופר־מצליחה הזו (דולצ'ה וגבאנה, לוריאל, פורד, דיור, וולה, זארה, H&M, דיוטי פרי, מקום רביעי ברשימת הדוגמניות הרווחיות ביותר בשנת 2013 של המגזין "פורבס", שמתגלה בשנים האחרונות גם כשחקנית אמיתית עם פוטנציאל עצבני ("פאודה", "החברים של נאור", Oboy, "האלופה 2", "שנות ה־80"). סיבה נוספת לקנא בה - הסיבה העיקרית כנראה - היא השילוב של חיצוניותה המפעימה (שמשתרעת על פני 1.64 מטרים בלבד), לבה הטוב (היא ממשיכה בדרכם של הוריה, עובדים סוציאליים, ועושה רבות למען הזולת), שכלה החריף וחוש ההומור המצוין שלה - שילוב נדיר, כמעט בלתי אפשרי, של כל הטוב יחד.

      בחלוקה לראשי פרקים, דמותה המרשימה של בנבנישתי מצטיירת פחות או יותר ככה:

      ירושלים
      אני לא ממש ירושלמית. גרתי בירושלים עד גיל 4. הזיכרון הכי חזק שלי היה שאהבתי מעדן גמדים ובכל פעם שאכלתי את זה הקאתי בגן והיו לוקחים אותי לאמא שלי, שעבדה ליד, והיא הייתה נותנת לי קולה להקל את כאב הבטן. לא בטוחה שעל כך ירושלים ראויה להיזכר, אבל לי נשבר הלב כשמנעו ממני גמדים. יש לי כל מיני זיכרונות שהמצאתי, למשל שכנה משוגעת מהקומה למעלה, חפץ חשוד בגן ועוד כל מיני דברים מוזרים שלך תדע מאיפה ילדה בת 4 המציאה.

      יערה בנבנישתי (יח"צ , רועי סרוסי)
      שורשים הולנדיים. יערה בנבנישתי (צילום: רועי סרוסי)

      הולנד
      אני הולנדית באותה מידה שאני רומנייה, שזה רבע וחצי בולגרייה. סבתא שלי, ההולנדית המדהימה, היא היחידה שבסביבה עדיין והיא חכמה ומבינה עניין. לא יכולה להגיד שיש איזה אוכל הולנדי מרגש או מסורת שהועברו הלאה, אבל היא עדיין סופרת וחולמת בהולנדית. אני לא יודעת מילה בהולנדית, לצערי. גם את הגובה ההולנדי לא קיבלתי. הצד הבולגרי של יפו היה הצד הקולינרי, למרות שאני לא בטוחה שהטבעונית שאני היום הייתה מקבלת אותו בכל כך הרבה אהבה.

      להיות בת לעובדים סוציאליים
      אני חושבת שההורים שלי חסכו ממני סיפורי זוועה, אבל אין ספק שרוב מה שממלא את חיי זה עשייה חברתית. למדתי בבית כמה ערך יש לזה וכמה זה יותר גדול מהרבה התעסקויות אחרות. הייתי בתנועות נוער, התנדבתי אצל הווטרינר ואני חושבת שתמיד הייתי רגישה לזולת, אבל את החיבור האמיתי למקום שאני מרגישה שאני משפיעה בו מצאתי בבגרות שלי. החיבור שלי ושל בן הזוג שלי סביב החתונה שלנו וסביב המסיבה השנתית שאנחנו עורכים לילדי האומנה ומשפחותיהם גורם לי להרגיש שזה בכל נימי נפשי. זה חד משמעית היום הכי נפלא בשנה עבור שנינו. היום אנחנו עובדים עם מירי בלבול, בעלת בית ספר לעיצוב, על שיפוץ משפחתון של עשרה בנים באומנה, בני 6־18. אני כבר לא יכולה לחכות לראות את הבית אחרי השיפוץ ואת התגובה של הילדים.

      לאתר מגזינה

      יערה בנבנישתי, כובע ראלף לורן פולו שמלה אמריקן וינטאג מגפיים זארה (יח"צ , רועי סרוסי)
      פגשתי הרבה אנשים בחיים, כל אחד מלמד אותך משהו. יערה בנבנישתי (צילום: רועי סרוסי)

      אהבה ראשונה
      אולי הפוני שלי בלבל אותך, אבל אני בת 30! יואב מכיתה ו'3 רלוונטי לחיי עכשיו בערך כמו שהבחירות האופנתיות שלי מאותה תקופה רלוונטיות להיום. פגשתי הרבה אנשים בחיים, כל אחד מלמד אותך משהו, אבל הוא עצמו לא מה שחשוב בסיפור חייך, אלא מה בחרת לקחת משם. אני מקווה שגם ממי שרקדתי איתו סלואו בכיתה ד', במרחק של בית בינינו, למדתי משהו, גם אם אין לי יכולת להגיד מה. אולי שכבר בגיל הזה, בנים ממש צריכים דאודורנט.

      הגבר האולטימטיבי
      אני שמחה להגיד שהייתי חכמה מספיק בשביל להתחתן עם הגבר האולטימטיבי. גבר רגיש ואוהב, שמשתכלל ומקשיב ולומד. גבר שלא מתיימר להיות גבר־גבר ובוחר לעשות בחיים את מה שעושה לו טוב ולא את מה שמצופה ממנו. גבר ששם אותי בראש הפירמידה ומעריך חברות ומשפחה יותר מכסף וממעמד.

      מראה חיצוני
      אני חושבת שזה יהיה ממש פתטי להגיד שאני לא חושבת שאני נראית טוב כשזו הפרנסה שלי. זה לא אומר שאין לי ימים שבהם אני קמה בבוקר ולא מבינה למה הפזילה שלי בעין ימין פתאום ממש בולטת, או שאף בגד בארון לא מסתדר עליי. בגדול, אני מרגישה לגבי החיצוניות שלי בהתאם לאיך שאני מרגישה בכלל. אם אני בסכסוך עם עצמי על ההספקים שלי, על קשרים בחיים שלי או על בחירות שאני לא עומדת מאחוריהן, אני לא נהנית להסתכל במראה. אני אוהבת לפעמים להתלבש, להתאפר ולהיות הכי ליידי שיש, אבל בתאילנד אני מרגישה יפה רוב הזמן: אני יחפה וחפה מאיפור, אבל חיה את היומיום, כל רגע מחדש, כמו שאני בוחרת אותו.

      יערה בנבנישתי, טופ זארה מכנסיים רנואר נעליים ניין ווסט (יח"צ , רועי סרוסי)
      "אני אוהבת לפעמים להתלבש, להתאפר ולהיות הכי ליידי שיש, אבל בתאילנד אני מרגישה יפה רוב הזמן". יערה בנבנישתי (צילום: רועי סרוסי)

      חרם
      עשו עליי. שניים. המשמעותי יותר היה בכיתה י"א, רגע לפני הנסיעה לפולין, כשכבר הייתי לגמרי בטוחה שהתמקמתי חברתית. אז הבנתי שלא, וזה גרם לי לחדד עוד יותר את היכולת לזהות עם מי נוח לי ואיפה אני מרגישה בטוחה. אני עדיין עוברת צד כשאני נתקלת בבנות האלה ברחוב, אבל אני גם אסירת תודה על הדיוק שהן הביאו לחיים שלי.

      חלום
      בדמיונות שלי הייתי הכל - וגם כשנרשמתי ללימודים עברתי כל מסלול אפשרי: רפואה, אדריכלות, מזרח אסיה, קולנוע, הנדסה ביו־רפואית. בסוף התקבלתי למסלול של מדעי הרוח ואמנויות באוניברסיטת תל אביב - מסלול שנשמע לי מדהים וכל כך חיכיתי להתחיל - אבל אז קיבלתי עבודה גדולה בלונדון ועברתי ללמוד באוניברסיטה הפתוחה פסיכולוגיה וכלכלה. בעיקרון, תמיד הייתה לי עוד עבודה. ניהלתי אירועים באולם, ברמנתי שנים, אפילו עבדתי בקרן השקעות של אוניברסיטת תל אביב, אבל המשחק, בייחוד עם הפנים לחו"ל, דורש התמסרות אחרת ואני מנסה להתמקד בזה. אני עובדת על כל מיני פרויקטים שמיועדים להנגיש את הטבעונות ואת סגנון החיים האקולוגי, אבל זה דורש הרבה זמן ואני מנסה לשמור את הפוקוס על משחק.

      יערה בנבנישתי לסוכנות עלית מודלס (יח"צ , רועי סרוסי)
      "בינתיים אני חיה את החלומות שלי לא רע". יערה בנבנישתי (צילום: רועי סרוסי)

      הגשמת חלום
      בחלומות שלי אני מתפרנסת מעולם הבידור ועדיין נשאר לי חצי לו"ז פנוי ללטף כלבים ולשפץ בתים. בינתיים אני חיה את החלומות שלי לא רע ורק מקווה שימשיך ככה. אני תמיד שמחה לעבוד עם אנשים מעוררי השראה. לפני כעשור עבדתי עם אלכס בוקס - מאפרת סופר־יצירתית ומאוד נחשבת שהייתה אחת הראשונות לייצר ליין שלא נוסה על בעלי חיים בימים שבכלל לא היה שיח על זה. היום אני מתרגשת לעבוד עם מאפרת מפורסמת הרבה יותר מכפי שהתרגשתי אז. אני תמיד שמחה כשחברה ענקית כמו בירקנשטוק או לוריאל בוחרת בי להיות הפנים שלה בקמפיין עולמי, אבל אני לא פחות שמחה להיות פרזנטורית מקומית, לצד נשים מעוררות השראה כמו ריי שגב וקארין סנדל, של חברות ששמות על המפה עניינים חשובים כמו דימוי גוף חיובי.

      יום הצילומים הראשון
      הפרסומת הראשונה שעשיתי הייתה לרותי מהדיוטי. כולם קיבלו אותי באהבה. יומיים אחר כך הצטלמתי להפקה במגזין בינלאומי שבסופו של דבר גנזו אותה כי החליטו שאני נמוכה מדי. אני חושבת שהרצף של העבודות האלה הכין אותי לקריירה שלי, שמורכבת מעליות חדות ואופציה לפריצה מטאורית, לצד סירובים מתמשכים וימי צילום לא מוצלחים. המקצוע הזה לא מאוזן, אבל במשחק אני מרגישה שהתנודות אפילו חדות יותר, כי הן מגיעות אחרי התמסרות והשקעה גדולה. בקיצור, יש לי הרבה מזל ששאר החיים שלי מאפשרים לי קרקע יציבה לנחות עליה.

      קמפיין בלתי נשכח
      במשך שלוש שנים צילמתי פעמיים בשנה את אותה פרסומת למוצר פולני. בחורף טסנו להרים יפהפיים בפולין ובקיץ לשבוע במיורקה. כל פעם מחדש הצטלמתי עם אותו שחקן, שהפך להיות אחד החברים הכי קרובים שלי, וצילמנו בדיוק את אותה פרסומת, רק בשמלה אחרת. שלוש שנים התאפקתי לא לשאול מה זה השטויות האלה, כי לא רציתי שמישהו יקלוט את זה ותיגמר העבודה הכל כך מפנקת הזו, אבל כשנגמר החוזה והוחלט לא לצלם יותר, הבנתי מחברה פולנייה שהשמלה שאני לובשת בפרסומת הפכה להיות השמלה הכי מבוקשת בקרב כלות לאותה עונה, ככה שלא היה להם שווה להשקיע מאמץ בקריאיטיב חדש. אגב, כשהצטלמתי בארץ לסנפרוסט, בגיל 20, הייתי תירס. אני לא בטוחה שאז לתלבושת שלי הייתה כזאת הצלחה.

      יערה בנבנישתי, כובע ראלף לורן פולו שמלה אמריקן וינטאג מגפיים זארה (יח"צ , רועי סרוסי)
      "כשהתחלתי לדגמן, הגובה שלי היה מקור התעסקות בלתי פוסק". יערה בנבנישתי (צילום: רועי סרוסי)

      תגובות מעליבות
      כשהתחלתי לדגמן, הגובה שלי היה מקור התעסקות בלתי פוסק. כל כותרת בכתבה עליי הייתה בכיוון - "תקוות הדוגמניות הנמוכות", "על הגובה" וכו' - אבל זה לא באמת הפריע לי, כי הכתבות היו חיוביות ומפרגנות. עד שהגיעה כתבה אחת שכל תכליתה הייתה להשוות ביני לדוגמנית אמיתית - כלומר, דוגמנית גבוהה ומרשימה כמו שדוגמנית צריכה להיות. או ככה לפחות הכתבה טענה. מרכז הכתבה היה סביב ההסבר "למה אני לא יכולה להיחשב דוגמנית?" - וחשוב מכך, שזה פשוט לא בסדר שבגלל קצת חן שאולי יש לי אני מעזה לקחת עבודה לדוגמניות אמיתיות. לא מזמן עשיתי סולחה עם הכתבת שלא זוכרת אף מילה מהכתבה הזו.

      ההיכרות עם אור
      כמו בכל אגדה טובה, יש לנו סיפור לא אמין בעליל של מפגש מקרי במעבר חציה בתל אביב, התאהבות בן רגע וחיים משותפים בדירה תל אביבית קטנה בערך שבוע אחרי המפגש. את הדייט האמיתי הראשון עשינו רק כמה שבועות אחרי כי פשוט מיד נהיינו זוג. בתוך חיים שמזמנים לי כל מיני הפתעות ומורכבויות, אני שמחה שאני תמיד יכולה להישען על זה שהוא פשוט האיש שלי. ידעתי את זה מהרגע הראשון ואני יודעת את זה כל יום איתו. אני חושבת שהבחירה בתאילנד מיקדה עבור שנינו מה באמת חשוב לנו בחיים. עם השנים נהיינו דומים חיצונית אפילו יותר, אבל אני חושבת שהיה פער באיך דמיינו את החיים שלנו. היום אנחנו בונים אותם כל יום באופן משותף. אני חושבת שיש מורכבויות בכל זוגיות. מי שיספר לך שהוא לא מתווכח אף פעם, אולי לא מתמודד אף פעם. זה מורכב לחיות עם עצמך, אז לחיות בזוג על אחת כמה וכמה. למצוא עוד מישהו שמבין את כל המחשבות האלה, שאפילו אתה לא מבין בעצמך, זו חתיכת בקשה - ואני חושבת שזו דרך מתמשכת.

      ירידה מהארץ
      אני חושבת שהאהבה שלי לארץ ברורה, מוצהרת ומתבטאת בבחירות שלי. אפילו בבחירה לחיות את החיים שלי אחרת. ההזדמנות של ישראלים לעשות הסברה כשהם מטיילים בעולם היא בעלת כוח אדיר ואני משתדלת לעשות אותה על הצד הטוב ביותר. התגובות הארסיות היחידות שקיבלתי היו קשורות לעבודה - לקוחות שנבהלו שלא אהיה זמינה ואאבד עניין, אבל אני מכירה את עצמי: אני אוהבת לעבוד ובעיקר אוהבת את מה שאני עושה. לא עברתי לכאן בשביל לנפוש. יש הרבה קיבעון באזור הנוחות והבחירה לצאת ממנו גורמת לי להגדיר את עצמי מחדש, כמו שנכון לי היום.

      רילוקיישן
      המעבר היה די חלק, החלטנו על המקום כשהיינו בחופשה לפני שנתיים, אחרי צילומים של סרט בסין. ההבנה שאפשר לטוס לעבודה מכל מקום בעולם, בשילוב האושר והשלווה שנשפכת מאנשים כאן, הבהירו לנו שזה שווה לפחות ניסיון. היום, שנה אחר כך, אני יכולה להגיד לך שזו ההחלטה הכי בריאה שקיבלנו - גם אם היינו חוזרים אחרי יום. הטבע שלי מחושב, אבל עם הזמן אני מבינה שכשאני סומכת על האינטואיציות שלי ועל העולם שבניתי לעצמי ונותנת לדברים לקרות, הכל מסתדר. אני משתדלת להשאיר מקום לדברים להפתיע אותי ולא לחנוק את הלו"ז בתכנונים. אין לי בעיה לקום בבוקר ולהחליט שאני טסה. אין לי את הדברים שלי שאני צריכה איתי או איזה סטנדרט גבוה לגבי איפה אישן או איך אתנייד. אני יכולה לסגור את זה במונית בדרך לשדה.

      יום אופייני בריזורט
      האמת היא שרוב ימיי לא עוברים עליי בריזורט. אני בדרך כלל מתחילה ביוגה ובארוחת בוקר בריזורט ודי מהר מתחילה לעבוד במרפסת בבית. כשאני לא עמוסה זה אחד הדברים שאני הכי אוהבת לעשות - לשבת ליד הים, ללטף את הכלבים ולדבר עם האנשים שמתחלפים. חוץ מזה, כמעט כל יום אני עושה תרגול מבטא, לפחות פעמיים בשבוע יש לי אודישן לעבוד עליו ולצלם, ובשאר הזמן אני כותבת לפרויקט חדש שאני עובדת עליו. בגדול, רוב היום אני משתדלת לנהל עבודה מול עצמי ולהתפנות לשקיעות. בסופי שבוע, אם אין לי אודישן דחוף, אנחנו בדרך כלל נוסעים לטייל - וזה החופש שלי מה"חופש". יש הרבה מרחב יצירה פה, הרבה אפשרויות - החל בעולמות המאוד מתבקשים של אינסטגרם ובלוגים, דרך עסקים מקומיים וכלה בבנייה של עסקים חדשים פה באי או כל פרויקט שאפשר להעלות על הדעת. השמים הם הגבול וברגע שמבינים את זה כל העולם פתוח.

      געגועים
      בקלות הייתי מעבירה את כל המשפחה שלי לפה והאינסטינקט שלי זה להגיד שגם את כל החברים, אבל אני מבינה שחלק מהזמן שהתפנה לי לזוגיות, לעצמי ולאופציות חדשות בעבודה קשור לכך שאין כל ערב יום הולדת שאני לא רוצה לפספס וארוחות שישי עם עשרה אחיינים וכמה שעות בפקקים. אז האמת, לא חסר לי כלום. למזלי יש כל כך הרבה דרכים להתעדכן ואפילו לחלק מהאחיינים שלי יש טלפון אז אני מרגישה קרובה מתמיד.

      הישראלי המכוער
      אני חושבת שנתקלתי בכל מיני התנהגויות מכוערות של תיירים, מכל מקום בעולם. משהו כנראה בידיעה שאתה זמני במקום מסיר מחלק מהאנשים את האחריות לנהוג כמו שהם היו נוהגים בבית שלהם, בעסקים של חברים שלהם, בסביבה שמכירה אותם. נשבר לי הלב כשאני שומעת פה את התאילנדים, בעיקר באזור האד רין, מתמרמרים על הישראלים, כי יש פה גם ישראלים נפלאים שעושים הרבה טוב באי: מתנדבים, מנקים, תומכים בעסקים המקומיים. אני חושבת שלפעמים צריך תזכורת שכשאתה תייר אתה אזרח העולם. אתה פוגע בעולם שאתה חלק ממנו - גם אם לנקודה הספציפית הזו בכדור לא תחזור יותר. יש לך הזדמנות לייצר חיבור בין עמים, לעשות טוב. יש לנו חבר מבחריין, חברה איראנית ומשפחה תאילנדית מוסלמית אדוקה שאנחנו עובדים איתה. מכיוון שברמה האישית אנחנו טובים זה לזה, הדת או המוצא לא היו עניין. אם יש משהו שאפשר להגיד לזכותם של הישראלים זה שרובם מודעים לאיכות הסביבה ולא זורקים זבל בחוף או משאירים אחריהם בלגן. אנחנו כן קולניים, מתלוננים יותר וחצופים יותר מרוב התיירים שאני פוגשת, אבל אנחנו גם חמים ואוהבים יותר.

      עצבים
      מעצבן אותי זלזול, בעיקר זלזול באנשים אחרים, במקומות, בעולם. תחושת העליונות שיש לחלק מהאנשים פשוט מרתיחה בעיניי. אני נגעלת מאנשים רעים שמקטינים אחרים כדי להרגיש טוב עם עצמם. אני בדרך כלל לא מתערבת בשיחות של אחרים, גם לא של חברים או משפחה, אם זה לא קשור אליי, אבל אם אני שומעת מישהו משפיל מישהו אחר ממש קשה לי להתאפק. חברה שלי אמרה לי שהפעם היחידה שהיא פחדה ממני הייתה כשנזפתי במנהל משמרת במסעדה אחרי שהוא צרח על מלצרית שנפל לה המגש. לא חזרתי לשם.

      כישרון סודי
      אני מתה על מספרים. למדתי פיזיקה 5 יחידות ועשיתי תואר בכלכלה. אני רואה הרבה פעמים את העולם מולי מחולק לתבניות ומרגיע אותי לחשב דברים. אם אני בלחץ מהעבודה, אני מחשבת את הימים, את השעות ואת הדקות שאני מקדישה לכל דבר ומחלקת לעצמי את היום לרשימות. אני גם ממש אוהבת לקדוח. לא רק לחברות שלי, אלא גם עם כלי עבודה אמיתיים. לבנות דברים, לתלות, לצבוע, לשפץ.

      פחד
      מטופש ככל שזה יהיה, אני מתה מפחד מכרישים. כל מקור מים - כולל בריכה - אם אני לרגע שוכחת שזה ממש לא אפשרי, יכול להלחיץ אותי. מצד שני, אני ממש אוהבת ים אז רוב הזמן אני מתגברת על זה. יש לי איזה זיכרון ילדות שאחי עבד עליי באילת שיש כריש אחד ספציפי שננעל עליי ומנסה לאכול אותי - וזה התקבע אצלי.

      אור חושב שאני...
      טובת לב. אני חושבת שזה מאוד מקל עליו לאהוב אותי, כי גם אם אני בלתי נסבלת לפעמים, כמו שכל אחד מסוגל להיות, הוא יודע שהלב שלי במקום הנכון.

      עמותת אור שלום
      גם השנה, כמו בכל שנה, אנחנו מארגנים יום כיף לילדי האומנה ולמשפחות שלהם במסגרת אור שלום - ארגון מדהים שדואג לילדים שהוצאו מהבית על ידי הרווחה בעקבות חוסר מסוגלות הורית, הזנחה והתעללות. האירוע מתקיים כל שנה בזכות מתנדבים ותרומות. כל עזרה תתקבל באהבה ענקית. פרטי הבנק של ע"ר אור שלום: בנק הפועלים מס' 12, סניף 574, מס' חשבון 168879.

      יערה בנבנישתי, טופ זארה מכנסיים רנואר נעליים ניין ווסט (יח"צ , רועי סרוסי)
      "מעצבן אותי זלזול, בעיקר זלזול באנשים אחרים, במקומות, בעולם". יערה בנבנישתי (צילום: רועי סרוסי)

      יעד מקצועי
      לטוס בעולם ולהתפרנס מלפגוש אנשים נחמדים ומוכשרים. אין לי שאיפה לשער נחשב, או לחברה מסוימת. זה אף פעם לא גרם לי להרגיש אחרת ליותר מחמש דקות. לעומת זאת, כשאני מגיעה ליעד משוגע או עובדת עם מישהו שהיצירתיות שלו מעוררת השראה אני לוקחת את זה איתי. אני לא חושבת שיש מישהו שיתנגד להתפרנס מלעשות משהו שהוא נהנה ממנו, אז זה לגמרי חלק מהיעד.

      משחק
      עשיתי תפקיד בסרט קצר לפני עשר שנים. זה היה תפקיד מורכב ורגשי עם צוות מוכשר - ידידיה ויטל והני ישעיהו - שגרם לי להתאהב באופציה לשחק כחלק מהחיים שלי. בשנה שעברה צילמתי סרט קצר בארצות הברית והרגשתי אותו דבר. השחקן מולי היה פיטר אנדרה, בתפקיד המשחק הראשון שלו, והיה לנו חיבור מדהים. Oboy היה הפרויקט הכי ארוך שעבדתי עליו עד היום. שמחתי להכיר שם חברים לחיים ונהניתי לעשות תפקיד קומי וקליל, אבל אני חושבת שהתפקידים שהכי מעניינים אותי בסופו של דבר הם דרמטיים ומורכבים. נטלי פורטמן היא הפייבוריטית שלי. היא תמיד עושה בחירות מעניינות ואני גם מאוד אוהבת את הבחירה שלה לתמוך בפומבי בפרויקטים ובנושאים חברתיים מורכבים יותר. הלוואי שהייתי קורעת כמו קריסטן בל, אבל זה כנראה יהיה בגלגול הבא.

      להיות אנונימית בתאילנד
      גם בארץ נסעתי באוטובוסים וברכבות. רוב הזמן לא הציקו לי יותר מדי וכשפנו אליי זה היה נעים ומכבד. אני נהנית מהפרטיות שלי בכל מקום בעולם, אבל גם מהאפשרויות שהחשיפה מביאה איתה. בתאילנד אני לא מעניינת אף אחד חוץ מתיירים ישראלים. רוב הישראלים שגרים כאן לא מכירים אותי וזה מאפשר להכיר אותי בלי שום ציפייה מוקדמת. בתקופות שיש הרבה תיירים ישראלים זה לפעמים קצת קשה, כי אני בבית שלי ולא תמיד נוח לי להתחיל שיחה או סשן צילומים כשאני באמצע ארוחת צהריים, או סתם יושבת בחוף עם אור.

      אהיה יותר מאושרת בחיים אם...
      המשפט הזה לא נראה לי רלוונטי. אני מאושרת בדיוק בנקודה שאני נמצאת בה.

      אני הכי מאושרת בחיי מ...
      החופש שיש לי לבחור כל יום מחדש באושר שלי.

      צילום רועי סרוסי
      סגנון חיה וידר
      עורך אופנה נדב אליהו
      שיער בועז עוזרי
      איפור נועה לוי / ע' סטיילינג רון שפונט
      יערה בנבנישתי לסוכנות עלית מודלס